ביהמ"ש העליון דחה בר"ע בגין "השתק פלוגתא" החוסם התדיינויות נוספות

           בין המבקש והמשיב 4, ניטש ויכוח ארוך שנים בנוגע לזכויות החזקה במחסן המצוי בכיכר המגנים בצפת. במסגרת אותו ויכוח הגיש המבקש בשנת 1995 תביעה בבית המשפט השלום בצפת (ת"א 925/95), במסגרתה עתר למתן צו מניעה וצו עשה כנגד המשיב 4, על רקע טענתו כי הוא המחזיק בדין של המחסן. בית משפט השלום דחה את תביעתו של המבקש על כל רכיביה.

           המבקש טוען כי המשיב 4 ועדיו, המשיבים 1 ו-2, מסרו עדות שקר במסגרת ההליך שהתקיים בת.א 925/95 ובשל עדותם השקרית נדחתה תביעתו. נגד המשיבה 3 טוען המבקש שרכשה מאת המשיב 4 את הזכויות בדירתו, לרבות זכויות החזקה במחסן, תוך שהיא מודעת לכך שהושגו במרמה.

           על רקע דברים אלו התקיימו בין המבקש ובין המשיבים מספר רב של הליכים משפטיים בשני מישורים - באחד ביקש המבקש להשיג על קביעותיהם של בתי המשפט בנוגע לזכויותיו במחסן ובאחר, טען המבקש לנזקים כספיים שנגרמו לו עקב עדויות השקר שעלו בפני בית המשפט. סופם של כל ההליכים הוא דחיית טענותיו של המבקש ולהלן תמציתם: בקשה לביטול פסק הדין שניתן בת"א 925/95, מחמת היותו מבוסס על עדויות שקריות, הוגשה על ידי המבקש לבית משפט השלום בצפת ונדחתה. ערעור שהגיש המבקש בבית המשפט המחוזי בנצרת במסגרת ע"א 2034/02 נדחה אף הוא. בנוסף הגיש המבקש תביעה כספית על סך 16,500 ש"ח בבית המשפט לתביעות קטנות בצפת (תק 516/01) כנגד המשיבים 3 ו-4 בגין נזקים שנגרמו לו בשל עדות השקר. גם תביעה זו ובקשת רשות ערעור על ההחלטה בתביעה נדחו. בהליך נוסף שהתקיים בבית המשפט השלום בצפת (ת"א 2707/96) נידונו והוכרעו זכויות החזקה במחסן לטובתה של המשיבה 3. פעם נוספת נדונה סוגיית הזכות להחזיק במחסן בתביעה שהגיש המבקש כנגד המשיב 1 בבית המשפט לתביעות קטנות בצפת (תק 663/96).

           לאחר כל אלו, הוסיף המערער והגיש נגד המשיבים תביעה בבית משפט השלום בקרית שמונה (א' 113/03) היא התביעה שהתגלגלה להליך שבפני. בתביעה זו טען המבקש כי על המשיבים לשאת בנזקים שנגרמו לו כתוצאה מדחיית התובענה בסך של 200,000 ש"ח. בית המשפט (כב' השופטת ב' סמסון) דחה את תביעתו על הסף, וזאת מחמת מעשה בית דין ("השתק פלוגתא") והעדר עילה. בית המשפט הוסיף וקבע כי על סמך פסק הדין שניתן בת"א 516/01 בבית המשפט השלום בצפת, מנוע המערער מלהעלות טענות חדשות באשר לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מעדויות השקר. עוד קבע בית המשפט כי התביעה נגד המשיבה 3 נדחית בשל מעשה בי-דין מכוח פסק הדין שניתן בת"א 2707/96 ובשל העדר עילה, כי התביעה נגד המשיבה 2 נדחתה מן הטעם שעדותה כלל לא הובאה בפני בית המשפט ולא שימשה בסיס לפסק הדין וכן כי התביעה נגד המשיב 3 נדחתה לאחר שנקבע כי הינו בעל "קרבה משפחתית" ל"השתק הפלוגתא" שהוכרעה בתביעה הראשונה.

           ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 1259/06) על החלטה זו נדחה אף הוא. על רקע הדברים הללו הוגשה בקשת רשות הערעור לבית משפט זה.

           דין הבקשה להידחות. עיון בבקשה ובנימוקיה אינו מגלה סוגיות או שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים הנידונים המצריכות את התערבותו של בית משפט זה (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד ל"ו(3)123 (1982)). זאת ועוד, כפי שעולה מן הסקירה שלעיל, טענותיו של המבקש נדונו, ושוב נדונו, בערכאות שונות, ובצדק נפסק כי קיים נגד המבקש "השתק פלוגתא" החוסם התדיינות נוספת נגד כל המשיבים.

           מעבר לנדרש יצוין כי גם לגופן דין טענותיו של המבקש להידחות. פסק הדין בת"א 925/95 מגלה כי הנתון השגוי שנמסר לבית המשפט על ידי המשיב 4 לא היה מהותי לקביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט. גם בהליך בת"א 2707/96 (שלום צפת) בו נחקר המשיב 4 על אי הדיוק בגרסתו, וזאת לאחר שהיו בידיו של המבקש כל העובדות, לא מצא בית המשפט את הסתירה בעדותו של המשיב 4 ככזו המפריכה את גרסתו. דווקא בגרסתו של המבקש ושל אמו לא נתן בית המשפט אמון בהיותן סותרות זו את זו.

           לאור כל זאת, אני דוחה את הבקשה.

           משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, י"ב בכסלו התשס"ח (22.11.2007).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכב

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: